<h1>העיטור אות ח' חוב — מלוה בשטר</h1>
<h2>דף טו.</h2>
גרסינן רבי נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו. ופסק רבינו חננאל בכמה דוכתי דהלכתא כותיה. ודוקא מחיים אבל מת ונפלי נכסי קמי יתמי מטלטלין נינהו ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב. והשתא דתקינו רבנן דמטלטלי משתעבדי אפילו מיתמי מפקינן כרבי נתן. ומסתברא דוקא דלית ליה נכסי לאפרועי אבל אית ליה נכסי לאפרועי לא מפקינן.
<h2>דף כ:</h2>
גרסינן בפרק השוכר את האומנין (ע"ז:) אמר רבא האי מאן דמסיק מאה זוזי בחבריה ופרעיה זוזא זוזא פרעון הוא אלא שיש לו עליו תרעומת. שמע מינה דלא מצי לעכובי ואית ליה לקבולינהו דאם איתה לא קבולי לקבל מיניה ולא תרעומת ליהוי ליה. ועוד מדגרסינן בפרק קמא דקידושין (כ':) מוכר בית בבתי ערי חומה נגאל לחצאין או אינו נגאל לחצאין גאולתו גאולתו גמר משדה אחוזה מה שדה אחוזה אינה נגאלת לחצאין אף בית אינו נגאל לחצאין. שמע מינה דאי לא כתיב גאולתו נגאלת לחצאין.
